לא תמיד אני מרגישה בנוח בגוף שלי

״מה, יש לך חוסר ביטחון לגבי הגוף שלך בתקופה האחרונה? אבל את אמורה להיות השראה של לקבל את הגוף שלך כמו שהוא!״ יופי. ומה? אני לא בן אדם? אני מסתובבת כל השנה בתחושה עילוי ותעופה עצמית? לא.

לאחרונה, הייתי חולה. חודש-חודש וחצי לא התאמנתי ברוטינה הרגילה שלי, אכלתי לא טוב כשכבר אכלתי, ובאופן כללי הרגשתי לא עצמי. לא האופי שלי שפתאום לא היה קליל וקופצני ומלא אנרגיה, ולא איך שהגוף שלי הרגיש, שלא היה קליל וקופצני ומלא אנרגיה. מעבר לתחושות, שמתי לב לשינויים ויזואליים בגוף שלי. שמתי לב אליהם. לא נתתי להם לנהל אותי. אבל שמתי לב אליהם.

בהחלטה אמיצה (אני תמיד אומרת שיש קו דק בין אומץ לטפשות) קבעתי לי שני ימי צילום להשבוע, שניהם עם מעט מאוד בגדים/עירום, ולא חיכיתי עד שאחזור לכושר או אחזור לעצמי או ארגיש טוב יותר אחרי חודש חודשיים של אימונים. אמרתי לעצמי- גל, את מקדמת קבלה עצמית ואהבה וכו׳ וכו׳, בואי תוכיחי את זה. תצטלמי בעירום כשאת מרגישה לא מוצקה. תעשי צילומי נשיות וארוטיקה כשאת לא מרגישה בשיאך. גו און. איי דר יו.

ובכן, חברות, מה יש לי לספר לכן? היה קשה. היה קשה לראות את הגוף שלי שונה ממש שאני רגילה, היה כל כך כל כך קשה להתמודד עם הבטן שלי- שהיא הנקודה הרכה (גט איט?) אצלי בדימוי גוף, היה לי מבאס לראות שהטוסיק איבד מנפחו וגובהו. קשה לי להודות בזה, קשה לי לכתוב את זה, אבל מאוד חשוב לי לשקף לכן את האמת. כן, שמתי לב לדברים האלה.

ואז, סיפרתי על זה ממש בקטנה וכבדרך אגב למישהי, והיא אמרה לי- ״אבל את אמורה להיות השראה של לקבל את הגוף שלך כמו שהוא!״ הלו. אני אנושית. אני לא רק ״מודל לחיקוי״, אני גם אשה בשר ודם. גם לי יש זמנים שאני מרגישה לא משהו. וגם לי מותר ולגיטימי להרגיש פחות מנפלא. אי אפשר להרגיש כל הזמן מאוהבת בעצמי. יש עליות ומורדות ויש תקופות שאני מרגישה נהדר, ותקופות שאני מרגישה פחות מנהדר. חלק מהסיבות הן בראש, חלק מהסיבות מושפעות מהנסיבות פיזיות. וזה בסדר. מותר לי גם להיות בבאסה!

היה חשוב לי להגיד לכן את זה. אני לא רוצה שתיווצר לי תדמית (שקרית) של כוהנת אהבה עצמית ודימוי גוף חיובי, שכבר עברה את כל המסע, והיא 100% שלמה עם הגוף שלה, מאוהבת בו, ואין לה שום רצון לשנות שום דבר בו. אני כן רוצה לחדד את המסר שלי: 1. הגוף של כולנו בסדר גמור איך שהוא. 2. מותר לנו לאהוב אותו עכשיו. 3. ומותר לנו לרצות לשנות בו דברים. אלה שלוש הצהרות שלא שומעים במקביל. הרבה פעמים יש תחושה כזו שאהבה עצמית משמעה ויתור על הרצון לשנות משהו. אני לא מסכימה עם זה. ויתור על הצורך? זה כן. ויתור על השנאה העצמית כתנאי מקדים לשינוי? בוודאי. אבל כל דבר אפשר לעשות בצורה בריאה, וממקום בריא.

אז זהו. החיים הם לא שחור לבן, לעיתים מאוד רחוקות אנחנו נהיה בקצוות, ורב הזמן אנחנו נעים על הסקאלה האפורה. בואו נתמודד עם התנודות ❤

התמונה היא טיזר מהצילומים שעשיתי ביום ראשון אצל המיטה - צילומי אהבה עצמית , נשיות ואירוטיקה​